באמנות של אלאא אדריס וייטיב צבי כהן ירושלים נוכחת לא רק כמקום אלא כמערכת של קווים, גבולות וחלוקות. עיר שבה קו אינו רק קו אלא סימון של שייכות או היעלמות, שבה מבנים מייצרים היררכיות של נראות. בתוך המרחב הזה, כל סטייה קטנה משנה את יחסי הכוח של הסדר.
פיל בית גאים להציג את ״סדק בגיאומטריה״ – תערוכה זוגית חדשה מאת שניים מהאמנים היחודיים בשדה האמנות הירושלמי העכשווי. בתערוכה מוצגות עבודות מיצב, טקסטיל, קרמיקה, קולאז' ועבודות נייר, המשלבות חומרים טבעיים ותעשייתיים לצד מלאכות יד, יציקה, חיתוך והרכבה. היא כוללת יצירות נבחרות מתוך גופי העבודה של השניים, כמו גם עבודות חדשות שנולדו מתוך דיאלוג ביניהם.
בעבודותיה של אלאא אדריס (ילידת 1994), דפוסים גיאומטריים הלקוחים ממסורות אדריכליות ואמנותיות אסלאמיות של עיטור וחלוקה עוברים תהליך של שינוי צורני וחומרי. עיטורים אלו, שבאופן מסורתי ייצגו הרמוניה, חוקיות וסדר דתי, נפגשים כאן עם המודרנה. קווים נחתכים, חוזרים, מתעקמים והופכים למשטחים וחומרים כמו טקסטיל ונחושת שניתן לשאת על הגוף. המשרביה אינה רק דימוי אדריכלי אלא מערכת של חזרות שנפרמת כאשר היא עוברת לחומר אחר. הגיאומטריה אינה נשמרת כשלמות אלא נרשמת כזיכרון של תבנית תרבותית שנגעה בגוף וכבר אינה יציבה.
בעבודותיו של ייטיב צבי כהן (יליד 1998), הגיאומטריה מופיעה דרך התנגדות וחיכוך עם מורשת העבר. דימויים קלאסיים, תבניות ומבנים איקוניים הלקוחים מתוך עולם דתי ושמרני נחתכים, מפורקים ומורכבים מחדש בתוך חומרים קשים, תעשייתיים ובלתי סלחניים של פיסול ומיצב. קו הופך לפעולה של חיתוך, נקודה הופכת לנעיצה, משטח הופך לשדה של הפרעה בצומת של ניגודים בין מסורת להווה. הסדר הצורני והאסתטיקה המקומית אינם נעלמים אלא מתנגשים בעצמם, וחושפים את השבריריות והכוח שמתקיימים בתוך כל מבנה מסודר.
