שתי עבודות בבכורה מאת אמני הרזידנסי של FeelBeit.
יציאת הכלה – Take 2 / ליאן שרקייה
"תלעת אל-ערוס" הוא פרפורמנס השתתפותי המבוסס על טקס ליווי הכלה המסורתי, המהווה חלק מהמורשת התרבותית הפלסטינית ונפוץ גם באזורים נוספים בעולם הערבי. לפני תחילת המופע, האמנית מזמינה נשים מהקהל להצטרף ל”משפחת הכלה” או ל”משפחת החתן”. במהלך הפרפורמנס הן משתתפות, בהנחיית שתי מנחות, בפעולות המבוססות על מנהגי הטקס. האמנית לובשת פריטים מהכתובה ומהחתונה שלה, ועל מסכי הווידאו מוקרנות מחוות גוף ותנועה המזוהות עם טקסי חתונה.
העבודה נולדה מתוך רצון אישי לבחון מחדש את משמעותו של הטקס כיום. אין כאן בקשה לבטל מסורת שהיא חלק מהזהות והמורשת התרבותית, אלא רצון לשמר את ערכיה של קהילה, תמיכה ושייכות, תוך פתיחת מרחב לבחינה מחודשת של המשמעויות והמסרים שהתפתחו סביבה לאורך השנים.
מאת: ליאן שרקייה / בהשתתפות: נעמי כץ, דועא בסיס וסמי קאק / משך המופע: 30 דקות
מטמורפוזות iii: שירי ערש, חורבן ושינוי צורה / נטע שפיגל
עבודה החוזרת אל שירים מתקופת קום המדינה ומקשיבה להם מחדש מתוך מרחק הזמן. באמצעות פירוק והרכבה של השירים, היצירה מאזינה למה שנאמר בהם, ומבקשת להקשיב גם למה שנותר בלתי־נאמר. היא עוסקת בדברים שנולדים, חיים, מתפרקים, מתים ומשנים צורה, כאשר באמצעות קול, הרמוניום ואלקטרוניקה נוצר נוף קולי משתנה.
השירים הללו משמשים שער אל הנרטיב הקולקטיבי הישראלי. החזרה אליהם אינה נובעת מנוסטלגיה וגם לא מעמדה של שיפוט, אלא מתוך צורך לשוב אל אותו סיפור ולהקשיב לו מחדש מתוך ההווה. הם נושאים ניסיון לכונן תחושה של בית, זהות וקשר למקום, לצד ערכים וחלומות שהשתנו ללא היכר והתפוררו עם הזמן. מתוך ההקשבה להם היום נשמע גם מה שנותר מחוץ לשיר — ובראש ובראשונה ההכרה שבית אחד נבנה על גבי אובדן של בית אחר. מתוך תחושת אבל, אי-בית וגלות פנימית בהווה, עולה הדחף לחזור אל השירים האלה; לא כדי לפתור את הסתירה, אלא דווקא כדי לשהות באזור הלימינלי של השבר ושל הדואליות, ואולי דווקא שם למצוא לרגע בית.
מאת: נטע שפיגל / הפקה מוזיקלית שותפה ועיבוד אלקטרוני: אמיר בולצמן / ליווי אמנותי: ליאן שרקייה / משך המופע: 20 דקות
